צילום: אושרי כהן
טל בן צבי Tal Ben Zvi طال بن تسفي
------------

"תודה רבה. זה באמת נכון עכשיו לעשות אמנות? תראו אין כאן שום דבר פוליטי זה בסך הכל שיר אהבה לעיר. זה שיר אהבה לעיר שהולכת ומסממת את עצמה.
עיר שהולכת ושוקעת בתוך ענן כבד של סוטול. פתאום אני מצליחה לשכוח. ושבו בנים לגבולם. 
(שרה בערבית)
בוא נשכח, בוא נשכח אהובתי חביבתי עכו. בוא נשכח את הסבל, את אלה שהיו, את אלה שעזבו, את אלו שסחבו ב'סחפי' ברפסודות, שהיו סוחבים אותם בחבלים ללבנון. בוא נשכח עיר שלמה מתבוססת בסוטול, בניסיון לשכוח. 
(שרה בערבית)
בואי נשכח אהובתי חביבתי עכו, עיר ואם בישראל. אם אשכחך חביבתי עכו. הנה ימים באים נאום ה', אהובתי חביבתי עכו. בואי נשכח יא רוחי, יא חיים שלי יא נשמה שלי. בואי נשכח אהובתי חביבתי עכו את הפצעים שבלב שלי ובלב שלך תרפא השכחה."
(שרה בערבית, תוך כדי הטקסט, אוספת את האביזרים שמפוזרים בבמה ומכניסה לתיק, יוצאת)
סמדר יערון מתוך: הטרילוגיה עכו אהובתי: נוואל (2012).


"סמדר יערון: עכו אהובתי" הנו אתר מקיף של מכלול יצירתה של סמדר יערון במשך יותר משלושים שנות יצירה אמנותית (1988-2018). יצירה מתמשכת זו נובעת מתאטרון עכו בעיר העתיקה, עיר הנמל, העיר המעורבת. האתר מקיף מסע בזמן מהקמת תאטרון עכו משנות ה80 ועד היום, מסע נוקב דרך מופעי התאטרון שחומריו נעים בין זיכרון קולקטיבי ותודעה היסטורית לבין ביוגרפיה אישית ומשפחתית וחשיפה טוטלית של נבכי הזהות של יערון. רצף היצירות של יערון שזכה לפרסים והכרה בינלאומית מבוסס על דמותה כשחקנית טוטלית הן באנסבל והן במופעי יחיד שהיא מתוארת כבעלת עוצמה שחודרת ומחלחלת אל כולנו בסאטירה, תוכחה, התגרות והשראה. 

יערון נולדה בפתח תקוה. היא בוגרת תיאטרון חברתי באוניברסיטת ת"א (1976) וממייסדי המרכז לתיאטרון עכו (1985) ומאז שותפה מרכזית לפיתוח שפת העבודה התיאטרונית הייחודית של מרכז זה. מאז נוסד המרכז לתיאטרון עכו, יצרה והשתתפה במספר רב של הפקות עטורות פרסים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. ב-1998 זכתה בציון לשבח על משחקה בהצגה "זיכרונות דור שני בחיק העיר העתיקה". ב-1991 זכתה לציון לשבח על משחקה בהצגה "ארבייט מאכט פריי" בבימוי דודי מעיין. יערון זכתה בפרס מפעל הפיס היוקרתי לאמנויות הבמה ע"ש לנדאו בתחום התיאטרון על תרומה משמעותית לתרבות ולאמנות בישראל, מנימוקי השופטים על הבחירה בסמדר יערון:
"שחקנית מגוונת, טוטאלית, חוקרת ויוצרת לעילא ולעילא. בעבודותיה מ-"ארבייט מאכט פריי", ועד "משאלה מכוכב". השחקנית המתמסרת לתפקידיה בגוף, בנפש וברוח".
ב-2012 הוענק לה פרס המבצעת בטקס "קיפוד הזהב", על יצירתה "אום מוחמד".
בין השנים 2008-2012 ניהלה אמנותית את פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר וכן, את "החממה למחול" הפעילה במסגרת זו. בשנת 2012 ניהלה אמנותית את פסטיבל "ניסוי כלים" בתל אביב. לצידו של מוני יוסף, היא מנהלת אמנותית את "פסטיבל מסרחיד" להצגות יחיד בערבית. יערון מכשירה שחקנים בשיטת האמן היוצר במכללת הגליל המערבי ובמסגרות שונות.

הטקסט המופיע כאן כולל את תמלול ההצגות של ד"ר נטלי תורג'מן: "זיכרונות דור שני בחיק העיר העתיקה" (1988), "ארבייט מאכט פריי מיטויטלנד אירופה" (1991), "האנתולוגיה" (1997-2018), הטרילוגיה "עכו אהובתי": "אום מוחמד" (2010), "נוואל" (2012), "הילא - הדור השלישי"(2015), "מוזי קומבאז מחפש הארה" (2017). כל ההצגות נוצרו על במת תאטרון עכו הממוקם בעיר עכו כעיר מעורבת בלב העיר העתיקה. 

תרבות בעיר מעורבת הנו נושא מרכזי בתחומי האוצרות ומחקר התרבות בתחומי האמנות, המיצג והתאטרון החל משנות ה90 כתוצאה מהמפנה הרב תרבותי והפוסט קולוניאלי בתרבות החזותית. מחקר זה הנו המשך לרצף של כתיבה מחקרית ותערוכות שאצרתי אודות אמנות עכשווית, מיצג ותיאטרון אחר בתערוכות ופרויקטים אמנותיים בערים המעורבות חיפה ויפו בהם סקרתי את האופנים בהם אירועי אמנות עכשווית ומיצג מהדהדים ומייצגים תהליכים פוליטיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים בערים אלה משנות ה-90 ועד היום (בן צבי, 2014). 

עבודת מחקר זו תשען על מחקרים מרחבים-חברתיים בנושא הערים המעורבות בישראל שהתרבו בעשור האחרון. המושגים "יחסים מוכלים" (Juval Portugali 1993), "אתנוקרטיה עירונית" ו"הטרונומיה מרחבית" הם חלק מהעקרונות התיאורטיים המארגנים של שיח זה. מחקרים אלה נעים בין הגדרתן של ערים מעורבות כחלק מתהליכים דיכוטומיים של יחסי כוח קולוניאליסטיים מחד (Yiftachel, Yacobi, 2003), ומאידך כמרחבים בעלי דינמיקה עירונית דיאלקטית שמובנית על יחסים של קרבה וזרות (Monterescu Rabinowitz 2007). 

במשך יותר מ 30 שנה פועלת סמדר יערון בעיר עכו, מאז הקמתו של תאטרון עכו ועד היום. הקף יצירה זה מבטא גוף יצירה ייחודי שניתן לתאר אותו כתרבות הנוצרת בעיר מעורבת. 
אלי רכס מגדיר את המונח "עיר ממעורבת" / "Mixed Cities" כערים שמתגוררות בהן קבוצות ממוצא שונה – אתני, לאומי או דתי, המצויות לעיתים במצב של קונפליקט (רכס, 2007, 7). רכס מציין כי תופעת הערים המעורבות אינה ייחודית לישראל. היא מוכרת במדינות אחרות בעולם כמו, בוסניה, צפון אירלנד ודרום אפריקה. בישראל יש חמש ערים אשר מונח זה מתקשר אליהן: עכו, חיפה, יפו, רמלה ולוד. (שם, 7) 

ג'אמיל גרזוזי מציין כי עכו נחשבה לאורך מאות שנים לעיר ערבית הומוגנית, במיוחד לאורך התקופה העותומאנית ועד למלחמת 1948 (גרזוזי, 2005, 1). כלומר עד לפני 1948 הייתה עכו עיר ערבית מובהקת. נקודת המפנה להגדרת העיר עכו כעיר מעורבת היא נקודת הזמן של 1948 אשר שינתה את פני העיר, תולדותיה, מבנה הגיאוגרפי עירוני, אופייה החברתי והמעבר מדינמיקה עירונית הומוגנית ברובה לדינמיקה גאוגרפית, חברתית ותרבותית של עיר מעורבת. מחקר זה דן בעיר עכו כעיר מעורבת שמתגוררים בה לפחות שתי קבוצות ממוצע אתני /לאומי שונה, כאשר אחת מהן הינה קבוצת הרוב השולטת. אולם בהקשר של פעילות תאטרון עכו יש להדגיש את המרחב העירוני של העיר העתיקה שבעלת מאפיינים ייחודים של שכונות בעיר המעורבות.